מיהו קופידון?
קופידון נקרא גם ארוס, הוא אל האהבה והתשוקה המינית מסיפורי המיתולוגיה היוונית, הדמות שלו מתאפיינת בכנפיים, חצים קטנים, מי שנפגע מאחד מחציו מיד מרגיש תחושת התאהבות.
הוא אל האהבה הראשון ביוון העתיקה.
במיתולוגיה הוא מתואר כתינוק/ילד קטן חמוד שמנמן ומכונף, הנושא קשת וחיצים. כאמור, רגש האהבה היה מתעורר בכל אדם שנפגע מאחד מחיציו של ארוס. לארוס היו שני אחים נוספים: אנטרוס והימרוס גם הם נראו כתינוקות/ילדים בעלי כנפיים.
לשלושת התינוקות בעלי הכנפיים קראו שלישיית ארוטס. הם ליוו תמיד את אלת האהבה אפרודיטה, שלושת התינוקות והאם היו סמל לתשוקה המינית.
אפרודיטה ילדה את את אנטרוס אחיו כדי שיהיה לארוס חבר למשחקים.
ארוס (קופידון) ופסיכה
פסיכה הייתה בת תמותה יפיפייה עד כדי כך, שאפרודיטה בכבודה ובעצמה החלה לקנא בה. אפרודיטה שלחה את בנה קופידון שיישלח חיצי אהבה בפסיכה וכך יגרום לה להתאהב בגבר מכוער. קופידון ההמום מיופייה, שכח לרגע מה עליו לעשות, התבלבל ונפגע מחיציו שלו.
קופידון בילה את לילותיו עם פסיכה, ולא חשף את פניו. פסיכה הפכה סקרנית,והדליקה נר בחשכה כדי להציץ בפני אהובה כשהוא ישן עמוק. כשהדליקה פסיכה את הנר, הבינה מיד מי האיש שלצידה. ארוס התעורר בפתאומיות כי טיפת שעווה נטפה עליו, ונטש את הנערה. אפרודיטה מצידה, הציבה אל מול פסיכה מכשולים ומשימות כמעט בלתי אפשריות.
פסיכה, לא אכזבה, צלחה את המשימות השונות ולבסוף התאחדה מחדש עם קופידון. אפרודיטה ראתה שהחיבור בניהם עמוק למדיי וכך הפכה אותה לבת אלמוות. כלומר: התפקיד של פסיכה הוא להיות נפש, כל כולה נפש. קופידון ופסיכה מהווים את השילוב המושלם בין אהבת גוף לאהבת נפש.
ארוס (קופידון) הוא יצר החיים האהבה והמיניות, שיחד עם תנטוס שהוא יצר המוות וההרס, מהווים את שני היצרים החזקים השולטים באדם.
ואהבה? היא אינטראקציה בין שני אנשים אשר נפגשים ומתאהבים. תאורטיקנים רבים מתחום הפסיכולוגיה טוענים כי התאהבות אינה תלויה רק במציאת בן זוג מתאים לאהבה, אלא בתכונות האישיות והיכולות הבסיסיות אשר מביא איתו כל אדם.
פרויד טען שיצירת קשר רומנטי עם אינטימיות ומין, בסיסה, בקבלת אהבת אם בילדות: תינוק היונק היישר משדיה של אמו, לומד מהי אהבה ולאחר מכן מעוצבים זהותו המינית לעומת זאת, תינוק אשר אינו זוכה לאהבת אם יחוש בדידות גם בקשריו הבוגרים.
ילד הזוכה לאהבה ופינוק מוגזמים יתפתח להיות דמות נוירוטית אשר לא תאפשר לו להתמודד עם תקופות חיים שגרתית ללא אהבה.
בדומה לפרויד, ראה הפסיכואנליטיקאי אוטו קרנברג את היכולת לאהוב כתלויה במידת הבשלות הנפשית אליה הגיע האדם. בשלות נפשית מושגת, בד”כ, מתוך התנסויות ילדות חיוביות בקשרים עם דמויות מטפלות: אמא, מטפלת, נני התפתחות תקינה היא היכולת להנאה חושית ויצירת קשר משמעותי עם אדם אחר, ושילוב זה מאפשר יצירת קשרים רומנטיים.
